סער נ' מרום מינוף בע"מ

פסק דין

התובע עבד בנתבעת כיועץ פיננסי במשך כשמונה חודשים, מינואר 2010, ועד להתפטרותו באוגוסט 2010. במרכז תביעתו שבפנינו, שהתבררה בדיון מהיר, השאלה האם נותרה הנתבעת חייבת לו "בונוס" בסך 9,000 ₪, אם לאו.

מהלך ההתדיינות

ביום 14.4.11 הגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון "בקשה לביצוע שטר". השטר שהתובע ביקש לבצעו הינו המחאה על סך 9,000 ₪ שמועד פרעונה היה יום 21.5.10, משוכה על חשבון בנק של הנתבעת.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, שבו טענה שההמחאה שביצועה מתבקש ניתנה לתובע כ"צ'ק בטחון" לתשלום שכר עבודתו לאפריל 2010, ומאחר שהתובע קיבל את מלוא שכרו, אין הוא זכאי לתשלום תמורתה. הנתבעת הוסיפה שהמחאת הבטחון הוחזרה לה על ידי התובע, אך נלקחה על ידו שוב ללא רשות.

ביום 20.12.11 התקיים דיון בהתנגדות, בפני כב' הרשם רונן שוורץ בבית המשפט השלום בראשון לציון. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן.

התיק נקבע לדיון בסדר דין מהיר בפני כב' השופטת הלית סילש, גם כן בבית המשפט השלום בראשון לציון. בתום דיון קצר שהתקיים ביום 17.10.12 הורה בית המשפט על העברת הדיון בתובענה לבית דין זה. זאת, בהעדר מחלוקת שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד ושהסכסוך נוגע לשכר עבודת התובע, ומכאן שהסמכות העניינית לדון בו נתונה לבית דין זה.

ביום 23.4.13 התקיים דיון מוקדם בתיק, שבו נעשה נסיון להביא את הצדדים לפשרה, שלא צלח. ביום 21.11.13 התקיים בפנינו דיון ההוכחות, שבו נחקרו על תצהיריהם התובע עצמו ונציג הנתבעת מר עופר נעמן.

טענות הצדדים

לטענת התובע, בתחילת מאי 2010 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים, ובין היתר לא היה בידה לשלם את משכורת אפריל במועד. בנסיבות אלה, פנתה אליו הנתבעת וביקשה את הסכמתו לדחיית מועד תשלום שכרו. בתחילה סירב, אך בסופו של דבר הסכים, לאחר שהובטח לו בונוס בגובה משכורתו החודשים – 9,000 ₪. הנתבעת מסרה לו שיק בגובה הבונוס, שמועד פירעונו היה 21.5.10. לטענתו, במעמד מסירת השיק הובהר לו, שבהעדר כיסוי לא יוכל להפקידו עד שלא ישופר מצבה הכלכלי של החברה.

התובע מוסיף וטוען שבחודשים שלאחר מכן שילמה הנתבעת את מלוא שכרו ואת שכר שאר העובדים, אך ביקשה ממנו שלא להפקיד את ההמחאה בשל מצבה הכלכלי הקשה. בסופו של דבר, התובע התפטר, והמשיך להמתין עם הפקדת השיק עד שהנתבעת תמסור לו שיש לשיק כיסוי. ברם, לאחר שחלפו חמישה חודשים תמימים מיום שקיבל את השיק, הוא החליט להפקידו, אך זה חזר בנימוק "החשבון נסגר".

לטענת הנתבעת, ההמחאה נמסרה לתובע לא כבונוס, אלא כביטחון לתשלום שכרו לחודש אפריל 2010. מאחר שהתובע קיבל בסופו של דבר את מלוא שכרו, הוא אינו זכאי לתשלום הסכום שנרשם בו. הנתבעת מוסיפה שבעת שנפרע החוב הוחזרה לה ההמחאה, אך התובע נטל לעצמו בחזרה את ההמחאה ללא רשות, דהיינו שההמחאה כלל לא הייתה אמורה להיות ברשותו.

דיון והכרעה

השאלה העובדתית המרכזית שבה עלינו להכריע, הינה האם ההמחאה על סך 9,000 ₪ נמסרה לו כבונוס, שמעולם לא שולם לתובע ועל כן על הנתבעת לשלמו, או שהיא נמסרה לו כ"צ'ק בטחון" עבור שכר אפריל 2010, ומאחר שזה שולם בסופו של יום, אין התובע זכאי ל- 9,000 ₪ נוספים.

נקדים ונאמר, שבמחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, ודוחים את גרסת התובע. להלן נפרוש את נימוקינו לכך:

ראשית מעיון בתלוש השכר הרלוונטי למחלוקת (צורף לבקשת הרשות להגן שהגישה הנתבעת בתחילת ההליך), עליו לא היתה מחלוקת, תלוש אפריל 2010, עולה שאכן משכורתו של התובע באותו החודש עמדה על 9,000 ₪ נטו. מכאן, שלנתבעת ראיה מרכזית בכתב – תלוש השכר שעליו לא חלק התובע, התומך בגרסתה שהתובע היה זכאי באפריל 2010 לשכר נטו של 9,000 ₪. מכיוון שאין גם מחלוקת שבאותו החודש איחרה הנתבעת בתשלום שכר התובע, הרי שהגרסה לפיה בנסיבות אלה נמסרה לתובע המחאה דחויה ליום 21.5.10 לתשלום שכרו נראית לנו סבירה והגיונית;

שנית לעומת זאת, גרסת התובע, לפיה קיבל ב- 21.5 "בונוס" בסך לא פחות מ- 9,000 ₪, נראית לנו בלתי הגיונית. מעיון בתלושי שכרו של התובע (צורפו להתנגדות שהוגשה ביום 28.4.11) עולה ששכרו של התובע עבור ינואר 2010 עמד על 5,500 ₪ נטו, עבור פברואר 9,065 ₪ נטו, עבור מרץ 7,000 ₪ נטו, עבור אפריל 9,000 ₪ נטו, אבור מאי 9,687 ₪ נטו, עבור יוני 9,000 ₪ נטו, עבור יולי 5,723 ₪ נטו, ועבור אוגוסט 5,950 ₪. ואם אלה היו משכורותיו, קשה מאד להאמין שדווקא באפריל החליטה הנתבעת להכפיל, לא פחות, את שכרו, באמצעות בונוס. מדוע שעובד חדש, ששכרו החודשי עמד על 9,000 ₪ ובחלק מהחודשים על פחות, יקבל ממעבידו כבר אחרי ארבעה חודשים בונוס בשיעור כה נכבד? לו היה מדובר בתוספת שכר של 1,000 ₪ או אפילו כמה אלפי ₪, ניחא, אך הכפלת השכר באמצעות הבונוס? ואם נזכור שאין מחלוקת שהמעביד עצמו היה בקשיים כלכליים גדולים, והתקשה לעמוד אפילו בתשלום המשכורות הבסיסיות, ללא בונוסים כלשהם, על אחת כמה וכמה קשה לנו להאמין שבונוס כה גבוה אכן ניתן;

שלישית הנתבעת הציגה לנו מסמכים בדבר "גמר חשבון" שערכה לתובע, עם סיום עבודתו אצלה בסוף אוגוסט. לא סביר בעינינו שהתובע, שהינו עורך דין ומשפטן בהשכלתו (עמ' 10 ש' 23), קיבל את המסמכים, ראה שאין בהם שום זכר לאותו חוב של 9,000 ₪ בונוס שהובטח לו, ושתק. סביר לדעתנו הרבה יותר שהוא שתק משום שהוא ידע שהנתבעת אכן שילמה לו את כל המגיע לו;

רביעית מועד הפקדת ההמחאה, חמישה חודשים לאחר קבלתה, אף הוא מחזק את גרסת הנתבעת. סביר להניח שאדם המקבל שיק לפירעון חוב המגיע לו יציג את השיק לפירעון בהזדמנות הראשונה (ראו: תא (י-ם) 17783/08 חילמי נ' משכן ישראל הנדסה ובנין בע"מ (27.11.09, כב' השופט מוריס בן-עטר ז"ל). התובע אמנם ניסה להסביר את האיחור בהפקדה בכך שהוא חיכה להוראה מהנתבעת להפקיד את השיק, לאור הקשיים הכלכליים שבהם היתה נתונה, אך התקשינו להאמין לו, בין היתר בשים לב לכך שבמועד שבו הופקדה ההמחאה חלפו כחודשיים מאז סיום עבודתו בנתבעת;

חמישית התרשמנו לחיוב מעדותו של מר נעמן, בעלי הנתבעת, ונתנו בה אמון מלא;